החלטה בתיק ע"ע 7542-10-11

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל- אביב - יפו מיום 3.8.11 (השופטת הדס יהלום ונציגי הציבור מר זלוצובר ומר בילוגרסקי; ס"ק 175/07 ותע"א 5077/09).

רקע וכללי

2.      המשיב, אשר עבד במרכז הרפואי ע"ש שיבא -המבקש 2 כמהנדס ייצור, עתר לבית הדין האזורי, במסגרת בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי, יחד עם הסתדרות המהנדסים האדריכלים והאקדמאים, למתן צו מניעה זמני וקבוע המונע את פיטוריו; כן הגיש המשיב תביעה כספית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

בית הדין האזורי קבע כי פיטורי המשיב נעשו מסיבה מוצדקת, מחמת אי התאמה אך מצא פגם בהליך הפיטורין, בכל הקשור למשא ומתן עם ועד העובדים, שנוהל, על ידי המנהל האדמיניסטרטיבי לארגון ומשאבי אנוש של המבקש 1, אשר היה במערכת יחסים עכורה עם המשיב; לפיכך, הורה בית הדין האזורי על פיצוי המשיב בגובה שש משכורות חודשיות.

3.       ביום 4.10.11 הגיש המשיב ערעור על פסק הדין; המשיב ערער על קביעת בית הדין קמא כי אין להורות על ביטול פיטוריו.

ביום 24.10.11 הגישו המבקשים הודעת ערעור שכנגד; המבקשים ערערו על קביעת בית הדין קמא כי הגורם אשר ניהל את הליך המשא ומתן בעניינו של המשיב לא היה מוסמך לנהלו;כמו כן ערערו על  הקביעה כי נפל, בשל כך, פגם בהליך הפיטורין וכן על פסיקת הפיצוי, בשל הפגם בהליך הפיטורין.

ביום 25.10.11 ניתנה החלטתנו:

"על פניו, הוגשה הודעת הערעור שכנגד באיחור . המדינה תתייחס לכך או תגיש בקשה להארכת מועד להגשת הודעת הערעור שכנגד עד ליום 8.11.11. המשיב יגיב עד ליום 15.11.11."

ביום 6.11.11 הגישו המבקשים הבקשה דנא; בנימוקי הבקשה ציינו המבקשים כי הודעת הערעור הגיעה לידיהם ביום 5.10.10 וכי באת כוחם טעתה בחישוב המועדים, עת סברה, כי אין למנות במניין הימים להגשת הערעור שכנגד את ימים 20-22.10.11, החלים לאחר פגרת חג הסוכות.

כן ציינו המבקשים כי פסיקת בית דין זה נוקטת גישה סלחנית לגבי איחורים מעין זה וכן כי מאחר שקיים "הליך תלוי ועומד" בבית דין זה, דהיינו ערעורו של המשיב, הרי שיש לראות בכך "טעם מיוחד" להגשת הערעור שכנגד באיחור.

המשיב טען כי על המבקשים, אשר היו מודעים להליך והגישו בקשה להארכת המועד להגשת תגובה לבקשה לתיקון כתב טענות, היה לבקש, מבעוד מועד, הארכת מועד להגשת הערעור שכנגד.

עוד ציין המשיב כי המבקשים לא ציינו "טעם מיוחד" בתימוכין לבקשתם וכן כי הסיבה לאיחור נעוצה בהתרשלותה של ב"כ המבקשים.

בנוסף, ציין המשיב כי סיכויי הערעור נמוכים, באשר הינו על קביעות עובדתיות של בית הדין קמא.

דיון והכרעה

4.      תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"), קובעת את האפשרות להגיש ערעור שכנגד והמועד לכך. זו לשונה:

"היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית הדין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה 98, אולם לא יאוחר מאשר חמישה עשר ימים לפני התחלה הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים".

תקנה זו, מקנה, הלכה למעשה, הארכת מועד למשיב להגשת ערעור על פסק הדין של בית הדין קמא, על אף שבחר בשלב ראשון שלא לעשות זאת, כיוון שאותו העניין ממילא מובא בפני ערכאת הערעור.

במקרה דנן, התקבלה הודעת הערעור במשרדי הפרקליטות ביום 5.10.11.

תקנה 126 לתקנות קובעת: